בפרויקט זה בחרתי לדון בתופעת העומק. פניתי להקדמה של הפילוסוף חגי כנען לספרו של מרלו פונטי, "העין והרוח". כנען, ביחד עם פונטי, מגדיר את מושג העומק כ"מרחב ביניים"

קדום וראשוני. "שדה קונקרטי אך סמוי מן העין, שבו, מתחולל הפלא ההופך את עולמנו לבעל משמעות ומובן". (חגי כנען, מבוא, "מרלו פונטי: מה בין העין לרוח")בעקבות הבנה זו, בחרתי לעסוק בפרויקט בשאלה: כיצד ניתן להתייחס לעומק כמצב מרחבי ראשוני? כלומר לחשוב על תופעת העומק כקודמת, כראשונית, המחוללת מקום וחלל.  וזאת בשונה מהאופן שמקובל לחשוב  שיצירת חללים היא זו יוצר את עומק.

 

כמקרה מבחן בחרתי לדון במרחב העומק בשכונת בורוכוב בגבעתיים .שכונה זו הוקמה בשנת 1922 והיא השכונה הוותיקה ביותר שהוקמה בעיר. זו שכונת הפועלים הראשונה אשר נבנית בארץ ובכוונה תחילה היא נבנתה עם הפנים לעיר הגדולה, לתל אביב. אופן בינוי זה אפשר מחד גישה נוחה למקומות העבודה והתרבות בעיר, ומאידך שילוב של איכות חיים וחיי חופש של השכונה. כלומר, תל אביב היוותה את ממד העומק עבור שכונה זו. היא הייתה מעין מקום ראשוני, מעין עומק ראשוני, עליה נבנתה גבעתיים. (יהודית שרייבר,הספריה המרכזית, בלוג הספריות של אוניברסיטת ת"א.)לכן בחרתי לבחון את מושג העומק דרך סטרוקטורה אותה גיליתי, הנשענת על רחוב עלית הנוער, רחוב המגיע מתל אביב ומתחיל את גבעתיים. מתוכו ועליו נבנים שלושה חללים חשובים. דרך חללים אלה אבחן את תופעת העומק כמרחב ראשוני כפי שמגדיר כנען.

 

הראשון הוא הרחוב ההיסטורי ממנו התחילה "שכונת בורכוב" והוא רחוב בורכוב. השני הוא רחוב כצנלסון המשמש כרחוב מסחרי מרכזי בעיר, והשלישי הוא בית הקברות נחלת יצחק המהווה חלל משמעותי בעיר. בעזרת שלושת חללים אלה הגדרתי את התופעה העומק. הבחנתי בין שלושה סוגי עומקים. עומק רוחבי, עומק פנימי ועומק כלפי מעלה.

 

את העומק  ברחוב בורוכוב בחרתי להגדיר כעומק רוחבי. קולין רול ורוברט סלוצקי Colin Rowe; Robert Slutzky)) במאמרם "שקיפות" (Transparency: Literal and Phenomenal, Perspecta, Vol. 8. (1963), pp. 45-54. , Colin Rowe; Robert Slutzky), מגדירים את מושג השקיפות 'כתפיסה בו זמנית של מרחבים שונים' כלומר זווית ראיה חדשה התופסת אובייקטים נפרדים בחלל החופפים את אותו חלק כדמויות המשלימות אחתאת השנייה (ולא מסתירות אחת את השנייה). כדי להסביר מושג זה הם מביאים מספר יצירות אומנות קוביסטיות. לדוגמא, את ציורו של סזאן הר סנט ויקטואר (paul cezanne mont sainte victoire 1904-6) שמשתמש בצבע מנוגד, אור וצל, שתי מערכות קווים אלכסוניים ומעוקלים מול אנכיים ואופקיים וכו' כדי ליצור שקיפות ועומק מרחבי בציור. הגדרתם לשקיפות וההבנה של הפיכת הקוביזם מדו מימד לתלת מימד כיוונו אותי

ליצור את הטיפולוגיה לרחוב בורוכוב . ברחוב ישנה שדרה היסטורית המרמזת על אותם מרחבים, שקט וחופש קדומים. העומק בטיפולוגיה החדשה ממשיך ומחבר את השדרה אל תוך חלל מבנה המגורים ובנוסף, תופס את חללי המבנים ברחוב כחלל אחד ויוצר "שדרה מישנית" הנוצרת לאורך המבנים.

 

את העומק ברחוב כצנלסון בחרתי להגדיר כ"עומק פנימי". רחוב כצנלסון הינו רחוב מסחרי והתנועה בו מאופיינת כתנועה של "זיג- זג" של מעבר ממקום למקום, ממצב למצב. עבורי העומק הפנימי הוא תנועה של האדם המהלך בין שכבות. בכדי להבין את תופעה הזו של התנועה בשכבתיות בחנתי את וילה סבואה של לה קורבוזיה שבה השכבתיות יוצרת עקרון שבו כל התנועה ממישור למישור בין השכבות של האוביקט הארכיטקטוני חושפת לא רק מבט נוסף אלא ממד חדש של תנועה במרחב האוסף את השכבות. בטיפולוגיה החדשה שיצרתי השתמשתי בעקרון זה של שכבתיות עם שמירת התנועה החופשית בין המישורים.

 

בית הקברות נחלת יצחק- העומק השלישי בחרתי להגדיר כ"עומק כלפי מעלה".בית הקברות נחלת יצחק הינו בית קברות היסטורי שכרגע נתפס כ"חור-שחור" ,מקום שאין רוצים לגור בקרבתו. עבורי חלל זה הינו החלל הפתוח היחיד באזור היכול להתפרש כמרחב של גן עירוני וככניסה לעיר גבעתיים המגלה את העומק הקדום בה ומעצים אותה. הטיפולוגיה החדשה שיצרתי נועדה לשלב בין הרצון להתנתק מבית הקברות לבין העצמת החלל הקיים. הדיון בתופעה זו נידון מתוך וילה מולר של אדולף לוס. שם תופעת עומק זו מאופיינת בתנועה עולה בין חללים הנצמדת לדופן. העומק נבנה בתנועה המתחילה מכניסת המבנה ומטפסת עם החלל לגג. בטיפולוגיה של בית הקברות אותו ניתן גם לתפוס כגן,יצרתי

דופן ציבורית. דופן זו בונה את גן כאשר היא מהווה מעין חומה ואת דופן העיר כאשר מבני המגורים "נערמים" עליה. נקודות המפגש המגדירות את שלושת הצירים ברחוב בורוכוב ובבית הקברות הם חללים המאופיינים כגן המהווים כניסה לחלל העומק הראשוני החדש.