OUR STAFF

Prof. Gilad Duvshani

בוגרים יקרים,

בספרו של ״הפואטיקה של המרחב״ אומר הפילוסוף הצרפתי, גאסטון בלאשרד:

(Gaston Bachelard)

כי בשבילו מקום הופך לבית כאשר הוא מריח את ריח עליית הגג וכיכר הלחם בתנור.

ברוח זו, ועם המחשבה על אדריכלות כיצירה שנותנת מקום לאישי לאנושי למאפיינים של חברה והמימד פואטי שלהם, אני מאחל לכם שתיצרו בתים עם אותם ריחות של מקומות אישיים, טבולים בזכרונות נעלמים פרטיים שלכם.

הקשר לריח של מקום, לייחודו, לאופיו המיוחד ילוו אתכם ביצירת אדריכלות חדשה רעננה של סינטזה בין הפואטיקה של מקום, לחלום הפרטי שלכם, וצרכיה של החברה אותם אתם משרתים.

בהצלחה!

פרופ׳ גלעד דובשני

ראש בית הספר

Prof. Edna Langenthal

בספרו המשפיע של התיאורטיקן זיגפריד גדעון חלל, זמן וארכיטקטורה, הוא כותב כי משימתה של העיקרית של הארכיטקטורה הנה לתת "פרשנות לדרך החיים אשר תקפה עבור תקופתנו".

(Sigfried Giedion, Space, Time and Architecture, Combridge, Harverd University Press, 1947, p.xxxii)

הגדרתו של גדעון את מטרתה של הארכיטקטורה דנה באתוס ומתוך כך נגזרת משימתה של הארכיטקטורה כנתינת פרשנות לדרך שבה בני האדם מתקיימים בעולם, משמעותה היא ניסוח האתוס המשותף, ניסוח בעל אלמנט הגותי. דיון זה מתחיל בשאלה כיצד אנו מתמקמים בעולם. לא ממקמים בנינים אלא מתמקמים – יש לשים לב להבדל בין מיקום למקום - איך אנחנו מתמקמים עם בניין באופן מרחבי תלת מימדי כך שחוץ מהמבנה עצמו במעשה המרחבי של בנייתו הוא לוקח אחריות גם על המרחב הציבורי, הוא לוקח אחריות על האחרים ובכך פותח עבורם אפשריות בעתיד, כיצד המעשה האדריכלי הופך למקור השראה, כיצד הוא הופך לסוג של סימן שפותח שדה עבור משהו אחר. הייתי רוצה לחשוב כי הסטודנטים/האדריכלים שיעסקו בתחום הזה, יהיו אנשים שיודעים להניח מסד מושגי רלבנטי לדיון, כך שתמיד יתקיים שדה רעיוני לצד השדה המרחבי.

בהצלחה,

עדנה לנגנטל

Arch. Itzik Elhadif

״אַתָּה קוֹרֵא אֶת זֶה מַהֵר מִדַּי,

תָּאֵט, כִּי זוֹ שִׁירָה, וְשִׁירָה לְאַט פּוֹעֶלֶת.

אִם לֹא תִּחְיֶה אִתָּהּ מְעַט

הָרוּחַ לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁרֶה.

קַל כָּל כָּךְ מַהֵר לַחֲלֹף עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח

וְאָז לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה דָּבָר לִמְצֹא.״

(קן נוריס\אתה קורא את זה מהר מדי)

תוצרי הפעילות התרבותית אינם אובייקטים מבודדים אלא תוצאה של פעילות מכוונת מטרה, הנתונה בסבך זיקות לשוק, למדינה, לתקשורת למשטרי ראייה או מחשבה. היוצר יונק את ישותו וקיומו מהמקום שבו מתנהלים חייו אלו העכשוויים, העתידיים ואלו ההיסטוריים. המבט הפנימי הזה אינו קל, שכן יש הכרח להיות מסוגל לנתק את עצמך ואת רגשותיך מן המעגל שבו נמצאים מושאי המחקר – ובה בעת להישאר חלק ממנו.

ליצור ארכיטקטורה הינו אתגר מאוד קשה אך בו זמנית נפלא, היצירה דורשת סבלנות, השתוקקות התכוונות ודיוק- כמו קריאת שיר- מבקשת לגעת ברכות בכתפו של המתבונן, נגיעה עדינה שפירושה: שׂים לב, הורד הילוך, האט- "כאן מדברים ארכיטקטורה". המכשול הראשון והשכיח ביותר הוא, הקריאה החפוזה והאוטומטית. אפילו כאשר אנו ערים לכך איננו משנים את 'התדר'- בגלל שאנו סומכים יתר על המידה על ניסיוננו, טעמנו, המיומנות שלנו, וחוש השיפוט שלנו.

"תאט", אומר קן נוריס, ההאטה מרחיבה את הקשב, מרווחת את התודעה, מפנה יותר מקום. וכמו שיר הארכיטקטורה תובענית היא, דורשת קשב מרבי ואינה בהכרח מוכנה לחשוף את עצמה באבחה אחת. עלינו לחפש בתוך עצמנו את תדר הקליטה המדויק ולהתכוון אליו, אחרת לא יוכל להתקיים מפגש אמיתי. האטה אינה עניין פשוט, ולעיתים כמוה כתנועה בניגוד לכיוון הפנימי של כל הווייתנו.

מה אנו מחפשים כאשר אנו יוצרים ארכיטקטורה? האם יודעים אנחנו מראש מהו הדבר? האם אכן קיים קשר בין מה שחיפשנו לבין מה שמצאנו? שאלות אלו חשובות ביותר, מכיוון שידיעה מוקדמת על אודות מושא החיפוש מהווה, לעיתים, מכשול נוסף. לרוב התודעה הנעולה על מושא החיפוש אינה מספיק פתוחה בפני האפשרויות המוצעות בפניה.

פרויקטי הגמר של הסטודנטים ערים ונתונים למצב זה. כל פרויקט מוצג הוא אישי והנושאים הנדונים נבחרו ע"י הסטודנטים. אין מתכון קבוע או ידוע מראש לפרויקט הגמר, יחד עם זאת עליו להכיל מספר תכונות כדי שיהיה ראוי למעמדו: כמו העלאת שאלה ו/או עניין עקרוני, הבעת עמדה ערכית, היכולת להוות שדה לחיפוש וניסוי אינדיבידואלי, להיות ביקורתי, רלוונטי, ולהגשים ממדים של השראה ביצירת חוויית מקום מוחשית. יש והצורך להסביר לאחרים מפרק לעיתים את הדקדוק הפנימי וגורם לדיאלקטיקה להיוולד ולשוטט במרחב השיח והעשייה, שם מתעורר ויכוח עז, אך גם הישגים מעניינים כפי שניתן יהיה לראות בתערוכה.

במעמד זה אני רוצה להודות בעיקר לסטודנטים שאוצרים, מעצבים, ומפיקים באופן עצמאי את תערוכת סוף שנת הלימודים תשע"ז, שתהיה כזו הראויה להיות חלון הראווה של בית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל. כמו-כן אני מבקש להודות לצוות המנחים על ההשקעה הרבה וההירתמות כדי למצות את המיטב מכל סטודנט ומכל פרויקט.

בהצלחה,

מרכז הסטודיו- אדר׳ איציק אלחדיף

Arch. Daniel Azrad

סטודנטים יקרים,

“(...) the Bauhaus promised to heal the breach that had opened up between beauty and reason, art and technology, freedom and necessity”

(Karsten Harries – " The Ethical Function of Architecture ")

מילותיו של הפילוסוף האמריקאי מתארות את מרחב הקיום של בית הספר המיוחד שפעלה בתחילת המאה שעברה, אמנם אני רואה בהם מתווה חשוב גם בשנת 2017.
אתם יוצאים לעולם המציע מרחב וירטואלי אין סופי, ובמיוחד ויזואלי, ובכל זאת יש לכם החובה המוסרית לנסות "לרפא את הקרע" בין אלה שהמגורים מגיעים כמובן מעליהם ולאלה שלא יכולים לדמיין מרחב מגורים פרטי, ולהסתכל על העולם כנכס יקר ערך בכל פעם שהיד שלכם מציירת את הקו הראשון של הפרויקט שבדרך.
אדריכלות, היא סוג של משפחה בה לכל אחד נשמר מקום אישי. נסו לגלותו בהליכה כנה ובסבלנות מתחייבת.
דניאל

Arch. Shmuel Groberman

או-טו-טו אתם אדריכלים והופכים להיות לחלק מ"ענף הבניה". מדובר בתעשייה שוחקת ומתסכלת. אנא

זכרו שפעם חלמתם. ואת הזכרון הזה תציפו תוך כדי התמודדות עם המציאות. כך לא תחניקו את ציפור השיר שאולי הצלחנו לטעת בלבכם.

שמוליק גרוברמן

Arch. Shuki Levi

השכמה. שקט של בוקר. ציוץ ציפורים. שמש צהובה. קפה שחור. כחול שמיים. אויר נקי. ריח גפן במרפסת.

עפרון שש בי. חצי נייר. כיסא. שלחן. רעיון וסקיצה למדפסת.

ווספה. קסדה. שקט. לבד. אנשים ליד . מכוניות הרבה. תיק גב חנייה ופגישה.

ערב תכול. בית חם. צחוקים ורעש. טיול קצר. רצועה כלבה וחורשה.

מקלחת קרה. טלוויזיה קצרה. ילדים ואישה.

סוף יום של היום. והיום של מחר. לתת אהבה. בלי אכזבה. כי לא מאוחר.

שוקי לוי אדריכל

Arch. Gilad Schweid

לבוגרי בית הספר לארכיטקטורה בשנת תשע"ז.

איני מרגיש שאני יכול לתרום לכם רבות מניסיוני כארכיטקט. לכן, אני יכול רק להביע את האני מאמין שלי ביחס למקצוע. לעניות דעתי, על העוסקים בארכיטקטורה לשים דגש על שלושה נושאים: הראשון הוא אנושי כללי והוא העמדת כל מוסכמה לביקורת ובחינה עצמאית שלכם.

השני הוא ההבנה שתפקידו הראשון של הארכיטקט הוא לתת שירות טוב ללקוח.

אסור שהנטיות האישיות של הארכיטקט, וצרכיו, יפגעו בטובת הלקוח. הבנת רצונו המדוייק של הלקוח וטובתו דורשים לעיתים בירור מעמיק. הנושא האחרון הוא אתי, ומשמעו סירוב לבצע דברים המנוגדים לתפיסת העולם שלכם בתחומים שונים. עיקרון זה גובר על העיקרון השני.

בהצלחה לכולכם בהמשך הדרך.

גלעד שביד

Arch. Udi Mendelson

" נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצְךָ עַד-מְקוֹמִי" שופטים , יא \יט

מהו התנאי למקום ? ל 'מקומי' ? למקום שלי בעולם ? התנאי הוא המפגש האותנטי והמוסרי עם מה שמעבר אלי , עם מה שמחוצה לי , והיכולת שלי לכונן ולנסח מערכות יחסים אלו מולם .

המעשה האדריכלי כתוצאה מכך הוא אמנות המעשה והנתינה של הצורה והמידה למערכות יחסים מורכבות אלו, אך גם אמנות הייצוג במרחב של הסיפור המספר את קורותיהם. אם כך, כיצד נתאר את תפקידו ויעודו של האדריכל עצמו ? האדריכל האינדיבידואל החי בזמן ובמקום הייחודי לו? לאן פניכם מועדות, אתם האדריכלים החדשים, אם לא אל עבר המסע המופלא של פיתוח היכולת שלכם לספר סיפורים אלו.

בנקל ,עלולים אתם להיות מוסתים אל עבר מסלול ישיר וידוע מראש ,שיכשיר אתכם להפוך לסוכנים של המערכת היזמית והכלכלית , זו שמטרתה תעשייה של בניינים ,בצורות נאות , העונות על דרישות של פרוגרמה תקציב ואופנה . אך לאלו מכם , הרואים במקצוע הייחודי שלנו יעוד ואולי אף אורח חיים , יהיה כעת לאזור אומץ וכנות , ולנסות ולבחור את אותה ארץ זרה, אותו חוץ ייחודי , עמו תבחרו מעתה לבוא בדיאלוג , ביחס, ארץ זרה לעבור בה, לעבר אותה ,ולהתעבר בקרבה . זה יהיה החוץ האישי שלכם , התופעה שתמיד תהיה ה'מעבר' לכם , זו אשר בזכות העמידה האמיצה בפניה ואל מולה תלמדו לפתח את יכולתכם לא רק כרבי בנאים אלא גם כמחברי סיפורים. בתחילה תדעו להפוך סימן מרחבי ראשוני לאות , האות תהפוך מילה, ולבסוף , די לקראת ערוב הימים , אלו מכם אשר יתמידו ,כמעט בקנאות דתית בדרך זו , יוכלו להביט אחורה, כדי להעניק את השם, השם לסיפור אודות המסע האישי שלהם אחר האפשרות של המקום , הריהו ה "מקומי".