הרווח הפוטנציאלי / מיקום: פרויקט תיאורטי, מקרה מבחן: בית שמש

שהם בן חמו

בעידן בו אנו עדים להתפשטות כרונית של הערים סביבנו, ייצור ושכפול שיטתי כמעט של המרחב העירוני ללא אבחנה. תופעת ה’הליכה אל הספר’  (צבי אפרת), ממשיכה להזין את עצמה גם היום בקרב המרחב הישראלי, כאשר ההשתלטות על השטח הריק בכדי לייצר היאחזות בספר איננה אקוטית כבעבר. אנחנו ממשיכים ללכת אל הספר ולראות בו את הפוטנציאל ההתפתחותי של העיר ועל ידי כך, מבלי לשים לב – יוצרים ספר חדש בתוך העיר.

בודריאר, עוסק בארבעת השלבים העוקבים של הדימוי: מהשתקפות עמוקה של הממשי אל הסימולקרה- העתק שאין לו מקור שבזיקה אליו הוא מתקיים. בודריאר טוען כי אופן הייצוג הולך ומתנתק מהעולם הממשי והופך להיות העולם ההיפר- ממשי.

​

" כיום ההפשטה כבר אינה של המפה, הכפיל, המראה או המושג. הסימולציה כבר אינה סימולציה של טריטוריה, הוויה מושאית, עצם. סימולציה היא התחוללות של ממשי חסר מקור או ממשות באמצעות מודלים: היפר- ממשי. הטריטוריה כבר אינה קודמת למפה, וגם אינה מאריכה ימים אחריה. מעתה ואילך, המפה קודמת לטריטוריה- זוהי קדימות הסימולקרה: המפה היא שמחוללת את הטריטוריה..." (סימולציה וסימולקרה, בודריאר)

​

העולם ה‘מדומיין’ (מושג שהוגה בודריאר בספרו), לעומת זאת יודע להמשיך ולייצר יחסים עם הממשי, עוטף אותו ושומר על ההבדל הריבוני בין האחד לאחר ועל ידי כך יוצר את קסם ההפשטה. התיאוריה של בודריאר העוסקת בעולם הדימויים ואופן הייצוג של הממשות הולכת יד ביד עם תופעת ה’הליכה אל הספר’ המאופיינת בשכפול שיבוט של העולם הממשי.

עם ה’הליכה אל הספר’, העיר מייצרת את הסימולקרה של עצמה, מתקדמת הלאה ומנתקת את היחסים עם מרחבי הליבה של העיר. כך, מרחבים אלו הופכים לספר בעצמם, מתרוקנים מתוכנם ומאבדים את תפקידם העירוני. 

התרוקנות מרחבי הליבה מזמינה את העולם ה’מדומיין’ פנימה, עולם שברצוני להנכיח חזרה במרחבים אלו.

אני בוחרת בעיר בית שמש כמקרה מבחן, עיר שמצאתי כי נוכחת בה בבירור תופעת ההליכה אל הספר והתרוקנות מרחבי הליבה בעיר הוותיקה. הפרויקט מנסה לנסח שיטת עבודה הפועלת במס’ מישורים: מזיהוי הספר החדש, חשיפת ה’מדומיין’ ועד הפגשתו עם העולם הקיים, כל זאת על מנת לקרוא את המרחב הספרי מחדש ולמצוא את הרווח הפוטנציאלי של העיר- הרווח בו העיר יכולה להמשיך ולהשתנות ולהתפתח בתוכו וביחס אליו.