החצר האחורית במרחב האורבאני/ מיקום: נווה שאנן, תל אביב

מוריה עופרי

שכונת נווה שאנן, הנמצאת בדרום-מזרחה של תל אביב, נוסדה בשנת 1921 על מנת לתת פתרון למחסור בדיור שנוצר עם בריחת יהודי יפו בעקבות מאורעות 1 במאי. נווה שאנן שוכנת בין דרכים מרכזיות ובין התחנה המרכזית הישנה לבין התחנה המרכזית החדשה. בנוסף להזנחה במדיניות התכנון האורבאני, קיומן של שתי התחנות הרע את מצב השכונה.

בפרויקט אבקש לבחון התערבות ארכיטקטונית במרחב האורבאני, אשר באמצעותה שכונת נווה שאנן תשוב להיות חלק מן העיר ותתפקד בצורה טובה, תקיים חיי חברה וקהילה, תרבות ופנאי ותממש את הפוטנציאל הגלום בה.

​

זיהיתי בשכונה זו הזדמנות מעניינת מהסיבה שהקהילה משתכנת בסוג מצב של גטו, ויצרה סיטואציות המקיימות תמצית אורבאנית - צפיפות גדולה, דחיסות גבוהה וכמות רבה של משתכנים ביחס לשטחים המיועדים למגורים. במקום הזה גיליתי שיש מגוון גדול יותר של סוגים של דפוסי מגורים, מכיוון שיש סוגי אוכלוסיות משתכנים שונות. עברתי לחשיבה מחודשת של תפיסה בארכיטקטורה, לפיה איני מוחקת את הבתים הקיימים ויוצרת בינוי מחדש, אלא אני נשענת על הרעיונות של דחיסות הבתים ועל מצבים מעניינים של רחוב - מערכת מבונה - גינה, ומייצרת שם סיטואציות שהן יותר שיתופיות, כי אלו חיי הקהילה הספציפיים האלה, ויוצרת מערכת מבחינה מחודשת.

בחרתי לתחום בלוק הנמצא במרכז השכונה. תכנון הבלוק נעשה מבפנים, גם כשהוא יושב על רקע של גינת לוינסקי ועל בסיס תכנית המנורה הידועה.

הפרויקט מתחיל בסיפור של הגן, דרך הבלוקים ולתוכם, אל רחוב נווה שאנן. אבקש לבחון את הסיפור של משהו שהיה פעם עורף של בניינים, והפך להיות הליבה המרכזית והגרעין של ישות זו, כאשר יש כמוה חטיבות בנויות המשכפלות עצמן ונשענות על אותם עקרונות פנימיים, אותם אני מפתחת על הבסיס של החצר הפנימית.