למה בחרתי לעשות פרוייקט באריאל ?

גרתי בעיר הזו שנתיים מתוך חמש שנים שלמדתי בה. למרות שזה לא נכון לומר שלמדתי באריאל, יותר נכון יהיה לומר שלמדתי באוניברסיטה שממוקמת בקצה של אריאל. כי לפי תחושתי, האוניברסיטה לא חלק מהעיר, ולהיפך. 
האוניברסיטה מושכת אלפי סטודנטים ביום, שמגיעים אליה דרך כביש שעוקף את העיר, וככה גם יוצאים חזרה בסופו של יום הלימודים. העיר לא מפיקה מהמסה האנושית שמגיעה אליה מדיי יום את הפוטנציאל שלה, מבחינה תרבותית, מסחרית, כלכלית וחברתית.
 

בנוסף, אריאל היא עיר חסומה, ששכחה את מיקומה הגיאוגרפי. העיר מתרחבת ומתקרבת אל השכנים שלה אך לא מסתכלת עליהם, אלא רק על עצמה. עיר חסומה כמעט בלי חלונות, עם חומת בתים שמקיפה אותה, עיר שמסתכלת פנימה, ולמרות השפעתה על השכנים, היא מתעלמת ושוכחת אותם. אריאל מתפרסת על רכס הרים, בצורה של "נקניקיה", הגדלה ממערב למזרח ללא עמוד שדרה. בעיר בה עשרים אלף תושבים חיים ולפחות חמש עשרה אלף יוממים, אין חיים אורבניים תוססים, ושומם ברחובות. יש בתוכה איכלוס של פונקציות אורבניות שלא יוצרות דיאלוג ביניהן.

בפרוייקט שלי אני בוחרת להכניס את החוזקות של העיר פנימה, על ידי עירוב של חיים פרטיים וציבוריים, תוך פיזורם של המרכזים החדשים על שלד שאחראי לחבר ביניהם, במרחק הליכה. קצר אחד מהשני. 
אני יוצרת דלתות פתוחות שמזמינות את האורחים החולפים להיכנס ולהתערבב בתוך צירים אורבניים בהם האוניברסיטה פוגשת את העיר, ונוצרים מרחבים תרבותיים חדשים, שמהם אפשר להסתכל אחוצה מהעיר, ולהבין איפה אתה נמצא.אני בוחרת לפרק את החומה האתומה שמקיפה את האריאל בכדי להתחיל ליצור דיאלוג של שכנות, ואולי היא תמשיך להתקרב אליהם, אבל הפעם, בלי להפנות אליהם גב.