מקום, פואטיקה, ריק / מיקום: תל אביב

חוה לוין כהן זרגרוב

מ ק ו  ם, נוצר מתוך פעולת בניה הנובעת מאופן השתכנות האדם בעולם. אופן ההשתכנות הוא היחס אותו מקיים האדם עם העולם ובתוכו, תוך כדי התמקמות. מקום נוצר רק מתוך החוויה האנושית ובתוכה, בשונה ממרחב, מאתר שהיינו שם מעצם קיום העולם שלנו כבעל תכונות גאומטריות. האופן בו ניתן לתת פרשנות שונה למרחב מתאפשר ע"י הבנה פואטית של העולם.

​

פואטיקה הנו מימד של ההויה המאפשר לאדם להתקרב לעצמו ולחוות את העולם כבעל משמעות. מתוך מימד זה של השתכנות נחשף רובד המשמעות המושקע בדברים. עבורי מצב זה נוצר לאחר כאשר מתקיימת חריגה מסיימת, אשר מאפשרת הכלה של מצב אחר. במילים אחרות אוכל לומר כי התנאי למקום פואטי עבורי, הוא האפשרות של חריגה. בעולם הפיזי ככל ובהיבט אדריכלי בפרט ה"ריק" אינו רק ריק פיזיקאלי, אלא החריגה במובן הצורני.

​

הריק נותן לאדם את האפשרות לעמוד מולו ולמלא אותו. באופן זה האדם נפגש עם ההויה באופן פרשני. כאשר הוא נדרש לפרש את העולם מתוך היבט של השתכנות ולמלא משהו. תוך כדי חקירה של מושג הפואטיקה, ה"חריגה" וה"ריק", חיפשתי אחר מקום שיכול להכיל תופעה זו ובחרתי לחשוב על מקום שיש בו תחושה פואטית ראשונית ובו בזמן יכולה להכיל שינוי ומצבים פואטים לעתיד לבוא. לכן בחרתי בשכונת שפירא בדרופ תל אביב. הפרוייקט נא בין קנה מידה של בית לקנה מידה עירוני ומחפש לקרוא את המצב הפואטי בספקטרום הזה. שכונת "שפירא" בתל אביב ממוקמת היום בדרום העיר. היא שכונה שבמקור מתקיימת בין שני הערים היא הוקמה מחוץ לתל אביב ומחוץ ליפו, וככזו יש לה את פוטנציאל להוות עוגן לפרשנות מחודשת לאזור בו היא ממוקמת. במילים אחרות יש בה את הפוטנציאל לפתוח מקום המכיל "מקום פנוי" שיפרש שוב את המרחב בו היא נמצאת. בעייני עד היום שכונת שפירא מהווה מעין קפסולה סגורה, חד ממדית אשר לא יודעת להיפתח ולהתחבר למרקם העירוני בו היא נמצאת. היות וכך היא אינה חלק מהעיר והיא נשראת מנותקת וריקה. ריקנות זו היא אשר הובילה אותי לחשוב כי היא יכולה להכיל מצבים פואטים בתוכה. בנוסף ליכולת להכיל מצבים לעתיד לבוא. קל ליפול לתחושה הרומנטית הקיימת בשכונה, אווירה המאפיינת אדריכלות ורנקולרית הנבנת לאורך זמן ועל ידי התושבים, בלתי מתוכננת ובעלת איפיון מגורים אותנטי. הפרויקט שלי שואב מכאן מקור השראה ומנסה לראות ולשאול האם אולי כבר באיפיון זה, השכונה מכילה סוג של מיימד פואטי מלכתכילה.

​

לטענתי במיקרו האופן שבו השכונה תוכננה ובנויה כיום, ניתן לראות כי היא מאפשרת לעוד מערכת להתמקם בגבולותיה הלא מוגדרים. ועל כן היא מאפשרת לחקור שוב את ההבנה של הרובד הפואטי לא רק בעברה הרחוק כי אם כאן ועכשיו, ומתוך כך רובדי משמעות חדשים יפתחו. אני מציעה להתערב באופן המייצר יחס חדש בין השכונה לעיר, יחס המגדיר תנועות גדולות הנמצאות בעיר המתחילות מראשיתה מיפו ונעות לכיוון צפון ומתקיימת בזכות פרקים עירונים שבבסיסם מהווים את רעיון החריגה, ויחס חדש של תנועות גדולות אשר יכולות להיווצר כתמונת ראי לתנועה הקיימת. וכך יוצרת סכמה עירונית עם פרקים עירונים משמעותיים גם בדרום העיר. החקירה מתחילה מהבנת הבית בשכונה ומחשיבה כיצד השכונה פוגש את העיר. מחקירה זו למדתי כיצד ניתן לחזק את השכונה ולדון בגבולותיה וכך גם עלה הרעיון לחיזוק הסכמה העירונית באזור השכונה.