לאחר מחקר על הטופוגרפיה הקיימת, ההיסטוריה רבת השנים במקום וההבנה שיחד עם  כל  היופי  הזה  עדיין  המקום  אינו מכיל בני אדם עקב הניתוק הפוליטי הקיים בשטח,  אני מייצר בעזרת המים ‘גבול’ בתוצרה חדשה.

 

גבול זה אינו מתבטא בגדרות, חומות ויחסים של שליט  ונשלט. גם לא [אולי כמצופה] מפגש פנים בפנים. זהו גבול שמאפשר מפגש מסוג אחר. מפגש שנוצר על ידי האפשרויות  השונות וההופעות השונות שהמים מייצרים. 

 

 “בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים  ובעצים  ובעפר,  אבל הקדוש  ברוך הוא לא קרה את עולמו אלא במים, שנא' [תהילים קד]: המקרה במים עליותיו״

[בראשית רבה ד]

 

המים בשבילי אינם רק תרכובת כימית ומולקולרית של H2O, המים בשבילי הם חומר בניה ככל חומר אחר. המים הם רעש המפל וקול השכשוך העדין,  הם שקיפותו של החומר  והם השתקפותו של הרחוק בקרוב, הם הרוויה לאדם לחי ולצומח ובמובן המטאפיזי שלהם הם גם הטיהור לטמא.

​

המים בפרויקט שלי, מגיעים לכל מקום במתחם ומשמשים למבקרים במקום כחומר בניין אשר מאפשר מפגש חדש בסמיכות אליהם. המים, מאפשרים להולכים בצדדיהם  את היכולת להביט על האחר, על הזר ואולי  גם  על  המנוכר  באור חדש.

מוטיב נוסף שהמים מביאים  לידי ביטוי בזרימתם הוא הנצח שלהם. תמיד  יזרמו  מים  אבל  תמיד  אלו  יהיו  מים  חדשים. היכולת להתמיד ללא סוף. להתחדש ולהצמיח דבר חדש. גרם לי להקים  סביב הברכות מקום לימוד שעצם  קיומו  סביב מקור מים יאפשר חווית לימוד כמעט חושית.