ארץ ישראל הוקמה על ידי אנשים שהגיעו מארבע קצוות תבל ומשלל תרבויות שונות.

למרות השוני באופי העליות השונות שהקימו את הארץ, ולמרות השוני במנהגים של כל עדה וסגנון, במחקר מקדים שערכתי לא מצאתי ביטוי ברמת המגורים לתרבויות השונות שהגיעו לארץ.

​

בזמן הקמת הישובים שלימים נהפכו לערים, נושא הפונקציונאליות היה יותר חשוב מנוחות הפרט. כך מבנים ושכונות רבות בערים שונות נבנו באותה צורה.

מקרה המבחן שבחרתי לעסוק בו הוא התיישבותה של קהילת ביתא ישראל שמוצאה באתיופיה (בלשון העם הקהילה האתיופית). האתיופים, כמו רבים מהעולים לארץ, חלמו לעלות לארץ ישראל, השיבה הביתה, חזרה לציון. הקשיים של כל עליה היו רבים ושל יהודי אתיופיה אפילו יותר. למרות שהיוזמה להעלותם ארצה הייתה של מדינת ישראל, המדינה לא ידעה איך לקלוט אותם. כתוצאה מכך לאחר מרכזי הקליטה נוצרו התקבצויות של הקהילה האתיופית סביב אזור מרכזי הקליטה, ללא ניסיון של הממשלה להתערב ולעזור להטמיע אותם במידע מסוימת בחברה הישראלית.

​

בחרתי להתמקד בשכונה אשר נמצאת בשולי העיר רחובות בשם קריית משה. גבולותיה הם כבישים מהירים ומסילת רכבת, אזורי תעשייה זעירה (מוסכים וכדומה), שטחים שמיועדים לחקלאות, ושכונות מגדלים חדשות אשר מפנות עורף למבני השיכון של קריית משה.

בניתוח הקשר בין השכונה לעיר ניתן להבחין בניתוק מובהק של השכונה ממרכזה ההומה של העיר (רחוב הרצל וסביבתו). בשכונה שטחים ריקים רבים ומבני שיכון ישנים ומוזנחים, נוסף על כך גם אופי המתגוררים בשכונה אינו משפר את הנתק כיוון שאלו בהגיעם ארצה ללא שפה או צבע עור מתאים הרגישו זרים ומנותקים מלכתחילה.

משיחה עם אנשי השכונה ניתן להבין שהם אינם רוצים לעזוב את השכונה אך כן מעוניינים בשינוי, רצונם הוא השתלב בארץ אך לא להיטמע.

עבור בני העדה המבוגרים חשוב מאוד לשמור על המסורת ועל אורך חיים קהילתי, המפגשים הם אחד המאפיינים המשמעותיים של הקהילתיות עבורם. לעומתם, לצעירים יש רצון לשמור על קהילתיות אבל באופן אחר, עבורם ה"ישראליות" היא הקהילה המשמעותית. הקהילתיות כמו גם הפער בין הדורות הם הסימנים המאפיינים היום של העדה האתיופית בארץ.

 

בפרויקט שלי, אני רוצה ליצר בשכונת קריית משה את ה"קהילתיות" שאבדה על רבדיה השונים בהתייחסות לקיים ולחדש, ויצירת קהילה חדשה בעזרתם ועבורם. בנוסף אני קושרת את השכונה לעיר, ומאפשרת חשיפה לתושבים אחרים שאינם מתגוררי השכונה.

​

הפעולות שאני מציעה הן:

1.   יצירת מרחבים אורבניים ומבנים אשר מעודדים מפגשים וקהילתיות.

2.   חיבור של השכונה למרכז העיר באמצעות צירים חדשים. ציר בינוי וציר רגלי, העובר דרך גינות ונכנס לתוך שכונת קריית משה והופך להיות מעין עמוד שדרה חברתי של השכונה.

3.   תוספות בינוי:

·       חיזוק והרחבה של מבני השיכון הקיימים.

·       הוספה של מבניי מגורים חדשים על אותם שטחים ריקים ושטחים ששימשו למוסכים ופחונים.

4.   חשיפת השכונה לאנשים מן החוץ שמתערים בשכונה על ידי הקמה של מגדלי היי-טק גבוהים שישמשו כנקודת ציון למרחק והוספת מעונות סטודנטים אשר ישרתו את תלמידי הפקולטה לחקלאות. אלו נבנים גם כן על שטחי המוסכים והתעשייה הזעירה והשטחים הריקים שמקיפים את השכונה.

​

כהשראה לכל הפיתוח והשיקום של שכונה זו, ליוו אותי שתי תמונות. האחת של אותה חבורת זקנים שיושבים על שפת המדרכה על ארגזים ומשחקים יחד יום יום ללא הגדרת מקום של ממש , והשנייה תמונת העץ המרכזי מהכפר אקסום שבאתיופיה אשר משמש כמקום מפגש רחב ידיים עבור האנשים ונקודת ציון שסביבה נבנה כל הכפר.

המבנה שתכננתי הוא מבנה ציבור אשר מושתת על אותם עקרון של העץ מאקסום. המבנה מכיל בתוכו פונקציות של ספריה וחללי תצוגה, חללי לימוד קטנים שיכולים לשמש לסדנאות שונות ואף חלל אודיטוריום גדול אשר יכול להכיל כמות גדולה של אנשים.

המבנה יושב על החיבור בין הגינה הפתוחה לבין אותו רחוב מסחרי שמגיע ממרכז העיר, בין מבני השיכון הישנים לתוספות הבניה והחזית המסחרית החדשה. המבנה מסמל את אותו מרכז אשר פתוח לכולם כמו אותו עץ שיודע לפרוס ענפיו לכל עבר וליצר מקום לכל אדם ואדם.