גיא בן הנום נמצא בירושלים, ראשיתו בים המלח ועולה לתוך מרכז ירושלים.

בעבר היווה הגיא קצה של העיר ומתוך כך משך אליו את 'קצוות' החברה. גיא בן הנום היווה מקום מפגש בין דרכים ראשיות אשר הובילו לעיר הבירה ירושלים, עיר השייכת לכולם. למעשה, הוא מכניס את החוץ והזרות לתוך ירושלים. ההסתכלות שלי על הגיא כמערכת של 'מדרגות' העולות לירושלים. הגיא מזוהה כחלק משטח ההפקר שחצץ בין ישראל לירדן בין השנים 1948-1967, שטח בו אין הסכמה בין הצדדים.

​

תודעתית הגיא עדיין מהווה שטח הפקר, מרחב פתוח שאינו שייך לאף אחד ומתוך כך שייך לכולם, שטח בו שני הצדדים נסוגו אחורה מתוך הסכמה ונתנו את המקום לגורם שלישי. מקום המתווך בינהם אך שייך לעצמו. בחרתי לשמר את המקום כמרחב ביניים ולנסות להעצים בו את תחושת האוניברסאליות כך שכל אחד יוכל להתחבר למקום. יצירת חללים שונים, חללים א-פונקציונלים המסוגלים להתמלא ולהתרוקן על פי צורך.הפונקציה היא פונקציה של זמן. יצירת דרך העוברת בין נקודות שונות ומצבים שונים.

 

כמקרה מבחן בחרתי קטע מהגיא שהדפנות שלו מאוד מוגדרות ומאוד מנוגדות אחת לשניה וזאת על מנת להעצים את תחושת האוניברסליות של המקום. בדופן האחת מצויות שכונות ימין משה ומשכנות שאננים המסמלות את העיר החדשה , ובדופן השניה, חומת העיר העתיקה והר ציון.

​

בפרוייקט, על מנת לחדד גבולות אעשה שימוש בתוואי אמת מים עתיקה שהובילה מים מבריכות שלמה שעל יד בית לחם ועד להר הבית, על ידי חשיפה מחודשת של שרידי האמה וגשר הקשתות על גביו חצתה את הגיא ושיקומם. בנוסף, חשיפת שכבות הסטוריות וארכיאולוגיות באתר וההתייחסות אליהם  יוסיפו רובד נוסף ומעמיק.

 

המעשה האדריכלי שלי ברובו 'פיסול' בקרקע הקיימת ולא בניה מעליה, מתעסק במתן גבולות בתוך המרחב הטבעי וחסר הגבולות. יצירת מרחב ביניים כמקום הנותן לעיר להתנסח מחדש ומתוך כך גם למתהלך בו.