ראשית הפרויקט נבע מעיון בתנועת הגוף כבונה חלל ועל ממד העומק כראשיתי. זאת מתוך תפיסתו של הפילוסוף מרלו פונטי. בלב התפיסתו עומדת הטענה, כי הגוף האנושי הינו הדבר המכונן חלל, ובכך הוא פותח את עולם המרחבי כבעל עומק עבורנו. מקומות מוגדרים על ידי הגוף האנושי ואנו חווים אותם מתוך תנועה וכך נבנה העומק. דרך תנועת גופינו אנו מגלים את המרחב באופן תמידי, ובכך נחשפת תופעת המקום.

השם באר שבע יכול להאיר את עברו המזהיר של האזור, מאין נאות מדבר קטן המוכר מימי התנ"ך ועד לימינו, שהיווה מקום מפגש מחייה במדבר הרחב והפך למיקום אסטרטגי חשוב בתחילת המאה ה-20. אז החליט המשטר העות׳מאני להקים עיר חדשה באזור במטרה לחזק את משטרם. מחשבות על התיישבות ציונית בנגב גובשו עוד לפני קום המדינה, ועם הניצחון באזור החלום התחיל להתגשם. ראשית התיישבות שמה לה למטרה, ליישב את הנגב, ולהקים מרכז עברי בדרום הארץ עם קום המדינה הציונית. מטרה זאת הולידה גישות תכנוניות שמטרתן היתה תכליתית. גישות אלה הובילו לתכנון מרחב עירוני חדש מנוכר ומנותק,בהשראת הגישה התכנונית של ערי הגנים, המזניח את החשיבות של החוויה האנושית העירונית.

הפרויקט מחפש דרך לחדש את המרקם העירוני דרך פיתוח פראטי, תצורה חדשה לעיר בהשראת מרחב החאן המדברי, על מנת לאפשר מערכת יחסים חדשה לעיר. הסכמה פותחת מרחב ביניים בליבה העירונית שתאפשר מרחב מפגש בין החוץ והפנים, המדבר, הליבה והשכונות הסמוכות. פיתחתי פרק אחד מתוך הסכמה הכללית כדי לבחון את התנועות החדשות והיחסים השונים וליצור מרקם חדש. הפרוייקט מנסה ליצור דרך מחברת בין מרחב המדבר,החאן העירוני ושכונה א׳.